מערכת יחסים רעילה

נמצאים בתוך אחת כזו אך לא בטוחים ? המאמר הזה עבורכם

שאלו אותי לאחרונה למה אני מתכוונת
כשאני אומרת מערכת יחסים רעילה או מהי ההגדרה האולטמטיבית למערכת יחסים שכזו.

אני סיימתי אחת כזו
לפני כ 4 שנים ,
כאשר לקחו לי 4 שנים
לצאת ממנה סופית.
ככל שהייתה יותר רעילה,
היה לי יותר קשה להתנתק ממנה.
כי ככה זה, ככל שהשיעור חזק,
ככה הוא גם כואב
אך באותה נשימה
ככה הוא גם משחרר לחופשי.

אני רוצה לשתף אתכם קצת
בסימנים שמעידים
על זוגיות רעילה,
אין לי ספק שרבים מכם
הולכים להזדהות עימי
ומראש אני אומרת
שזה נכון לשני המינים

בנוסף, כמו שזה היה רעיל לי,
אין לי ספק שזה היה רעיל
גם לצד השני
כי השיעור הוא תמיד
אבל תמיד הדדי,
דומה תמיד מושך דומה לו
בתדר וברמת המודעות.

אז אם אני זימנתי לי
זוגיות רעילה,
זה אומר בהכרח
שמצב המודעות שלי
היה מאוד נמוך באותה תקופה
ועל כן בטוח גם
שהצד השני היה
במצב מודעות זהה,
אחרת לא היה מזמן אותי לחייו גם כן.
לכן אין כאן מקום לאשמה,
להיפך היום אני רק בהוקרת תודה
על השיעור העצום הזה.

לפני שאציג את הסימנים לזוגיות כזו, חשוב לי לציין שאיני נכנסת כאן להגדרות של הפרעות אישיות
כאלה או אחרות כמו נרקסיזם ושות',
כי לא צריך לקבל הגדרה של התנהגות רעילה בשביל להיות כזה.

מה שחשוב בעיני
זה לא ההגדרה כמו תחושת
אי הנעימות שמרגישים
בתוך קשר שכזה.
ורק מי שנמצא בתוכה
יודע מה הוא באמת מרגיש.

כמו כן,
לא חייב מצבור של סימנים ,
מספיק אחד או שניים קיצוניים
ולא נעימים בשביל לא להישאר בקשר כזה.

ולעניינו,
הנה הסימנים המעידים לזוגיות רעילה
(לא כולם חייבים להתקיים כמובן) :

 כשיום אחד מאוד מעוניינים ומשתוקקים אליכם ויום למחרת קרים ומנוכרים, ללא שום סיבה נראית לעין

 כשלא מתחשבים בכם ובצרכייכם ורואים רק את עצמם ואת מה שנוח להם

 כשרק דעתם נחשבת ושלכם ממש לא

 כשאתם הולכים על ביצים רק כדי לא לעצבן את הצד השני

 כשמעלים את הטון שלא לצורך

 שמגלגלים עיניים על דברים שאתם אומרים, זלזול שאין כמותו

 שגורמים לכם לחשוב שמה שאתם מרגישים הזוי ולא נכון, שאתם במילה אחת לא שפויים או משוגעים

 שמבטלים את התחושות שלכם ובכך גורמים לכם לחשוב שאולי אתם באמת מאבדים סוג של שפיות

 שהקשר חי מדרמות בלתי פוסקות ממצב של אפס למאה בשניה

 כשביודעין לוחצים לכם על נקודות כואבות כדי להסב לכם סבל ותחושה לא נעימה

 שגורמים לכם לרוב
להרגיש רע ואשמה בכל מצב לא תקין בקשר

 שעושים לרוב מה שהצד השני רוצה ומחליט

 שאתם לרוב בעמדת הריצוי , הנתינה האינסופית הזו שרק מרוקנת אתכם ואתם אינכם מקבלים באופן הדדי חזרה

 שמעניקים לכם עונשי שתיקה קשים אחרי ויכוח לא פתור, לא מתקשרים כראוי רגשות וגורמים לכם להרגיש אשכרה אוויר בבית

 שמענישים אתכם על ידי ריחוק פיזי, אי מתן חיבה ואף חוסר סקס. כן כן, שני המינים משתמשים בכך ככלי ענישה

 שרק דוגרים ומזכירים את החולשות שלכם, במקום לעודד ולרומם את החוזקות ובכך להעצים אותן יותר

 שאתם מרגישים בודדים, עזובים, לא נחשקים ומושכים, שקופים

 שאתם מדוכאים ועצובים מרבית הזמן

 שאתם נהפכים להיות אדישים ואנמים לחיים

 שהקשר משתלט לכם על חיי החברה שלכם, אתם לא שמים לב שאתם מנתקים קשרים קודמים ונשארים פשוט לבד בלי חברים

 שהסביבה אומרת לכם שאתם כבר לא אותם האנשים שהיא מכירה, שהשתניתם ולא לטובה!

 שאתם מרוקנים מאנרגיה למימוש והגשמה אישית שלכם כי כל היום אתם מתעסקים בריב של אתמול ושל ההוא שלפניו וכן הלאה….

 כשאובססיה וקנאה הם מרכז ההתנהלות בקשר, שלכם או של הצד השני ולא מכבדים את המרחב ביניכם והצורך בו בקשר

 שלא מכבדים את מה שלא עושה לכם נעים וממשיכים לעשות אותו בכל זאת

ואני בטוחה שכל אחד מכם תהיה לו עוד שורה להוסיף כאן בעצמו.

תבינו, איני יוצאת כאן באשמה
על אף צד, מי גורם למערכת היחסים להיות רעילה ברמה כזו או אחרת,
כי כמו שציינתי קודם לכן,
2 הצדדים במערכת יחסים כזו
ברוב הזמן לא מודעים כלל לעצמם,
הם בסוג של אשליה
ושניהם אחראים באותה המידה:
גם זה שמתנהג לא בכבוד
וגם זה שמתנהגים אליו ככה,
עצם זה שמאפשר התנהגות כזו
כלפיו מלכתחילה.

כל מטרת הפוסט שלי כאן
היא לגרום להתעוררות
של כל מי שמזדהה
עם הכתוב מעלה
ועם מה שאני אישית עברתי,
לקחת אחריות
ולהבין שלהישאר במקום נמוך שכזה בחיים לא מוביל אותנו לשום מקום חוץ מלאבדון בסופו של דבר.

כי עד שלא התנתקתי
אבל באמת מהקשר הנוראי הזה,
חיי לא יכלו להשתנות לטובה.
עד שלא יצאתי מהקשר הזה, המשכתי להיות
אומללה,
בוכייה ,
מנותקת מעצמי,
מלאת רחמים עצמיים
והניצוץ בעיניי פשוט לא היה קיים.
לא הצלחתי להגשים
ולממש עצמי מקצועית,
לא הצלחתי לשמר חברויות,
להיפך רק איבדתי יותר חברים בדרך,
קשרי המשפחה שלי התרופפו, קיבלתי רק תלונות במקום העבודה שלי, כי ככה זה רבותיי,
כשהדבר הכי חשוב לנו בחיים שהוא: הזוגיות שלנו, הבית, המבצר היקר שלנו, תלוש וחסר יציבות, שקט, שלווה ובטחון,
כך גם שאר הדברים בחיים שלנו נראים.
דבר מוביל לדבר,
שום דבר לא באמת מנותק אחד מהשני,
רקמה אנושית אחת זו אנלוגיה נפלאה לכך.

עד שלא תפסתי עצמי בידיים, ולקחתי עצמי לתהליך ליווי אישי
ליצירת שינוי עמוק באמונות שלי, בתפיסות המקובעות שלי דאז,
עד שלא ניקיתי את המיכל שלי שהיה מלא באשכרה דרייק ורעשי רקע כאלה מיותרים , שאספתי עם השנים מאז שזוכרת עצמי,
עד שלא עשיתי נקיון יסודי של פסח (אפרופו פסח לפנינו, זמן טוב לטיהור ),
לא באמת ראיתי את השינוי לו ייחלתי.

והשינוי, רבותיי,
לא מאחר לבוא
למי שבאמת ובתמים
לוקח את המושכות והשליטה על חייו חזרה לידיים שלו, בכל הרמות ,
אין אפס.

אני הייתי במקום מאוד נמוך
בכל הפרמטרים בחיים שלי,
מקום של ערך ודימוי עצמי אפסי, שהוא הוא ולא אחר
זה שגרם לי לזמן קשר כזה לחיי מלכתחילה ולהישאר בו יותר מדי זמן.

למזלי ולשמחתי,
הייתה בי התבונה לאזור אומץ
למרות הפחדים שהיו לי משינוי ,
כי שינוי הוא דבר מפחיד,
חינכו אותנו למצוא ודאות כל חיינו. רק היום אני מבינה,
שכלום לא ודאי ,קבוע ויציב
חוץ מהשינוי עצמו.
כל יום אנו משתנים,
כל דקה שחולפת
אנו כבר לא אותם אנשים
(וטוב שכך אחרת היה משעמם) , הדבר הכי ודאי שיש
זה החיים עצמם
והתנועה האינסופית שבהם.

אז אנשים יקרים,
תבחרו כבר בחיים,
תבחרו בלהגשים עצמכם
בכל הרמות,
תבחרו בעצמכם,
כל יום שעובר פשוט לא חוזר!

אני עשיתי זאת, ואתם?